מיני סדרה על תפקודים ניהוליים: חלק 2- עקרונות להתערבות אפקטיבית בתפקודים ניהוליים
בין אם אתם מקיימים אינטרקציה עם אדם נוירוטיפקלי או אדם עם שונות נוירולוגית, חייבת להיות הדדיות במערכת היחסים בטיפול, ועל כל הצדדים לשקול כיצד התנהגותם משפיעה על אחרים או כיצד הם נתפסים. הדבר חשוב לצורך סנגור עצמי, תפקוד עצמאי, וכן לשמירה על מערכות יחסים בריאות.
לכן אני נרגשת לשתף את השינוי השני שצוותים רב מקצועיים יכולים לבצע כאשר הם מטפלים בתפקודים ניהוליים. ניתן ללמוד על שינוי הפרדיגמה הראשון פה.
במאמר הראשון בסדרה זו שיתפתי מדוע אנו רוצים לחשוב על "כישורים חברתיים" או "שפה מותאמת פרגמטית" תחת המטרייה של תפקודים ניהוליים.
כאשר הדבר נעשה באופן נכון, התערבות במיומנויות חברתיות (או ליתר דיוק, התערבות המתמקדת בתפקודים ניהוליים באינטראקציות חברתיות) יכולה להעניק למטופלים את המיומנויות הדרושות להם כדי לנווט בניואנסים של אינטרקציות חברתיות. ההנחה שהם לא יוכלו ללמוד את המיומנויות האלה מציבה אותם במצב פגיע מאוד, כפי שאני מסבירה בפוסט זה.
ילדים נדרשים גם לאינטראקציה עם בני גילם ועם מבוגרים לאורך כל יום הלימודים שלהם, כך שהכישורים האלה הם רלוונטיים גם מבחינה אקדמית.
אך האם קבוצות מיומנויות חברתיות עובדות?
הן בדרך כלל לא עובדות בגלל האופן בה הן מיושמות. עם זאת, הדבר יכול להשתנות אם נבחן מחדש את מטרת "טיפול קבוצתי במיומנויות חברתיות" ואת מקומה בתוך תוכנית מתן הטיפול שלכם.
טיפולים קבוצתי במיומנויות חברתיות רבים מועברים כאילו הם "החבילה המלאה". במילים אחרות, המטופל או המטופלים נכנסים לטיפול, מבצעים משחקי תפקידים או מערך שיעור העוסק ברגשות או בכללים חברתיים ושם מסתיים פרוטוקול ההתערבות. ייתכן שנעשה ניסיון לשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע, אך מאמצי שיתוף הפעולה נתפסים כתוספת משנית לטיפול ולא כמרכיב המרכזי.
כאשר קבוצות מיומנויות חברתיות נעשות כך, ההכללה בדרך כלל נמוכה (ללא קשר להסמכות ולכישורים של האדם המוביל את ההתערבות).
לעיתים ילדים מנסים ליישם את מה שלמדו באינטראקציות עם בני גילם, אך בסופו של דבר זה מרגיש מאולץ ומביך עבורם מכיוון שלמדו רשימת כללים מלאכותיים במקום ללמוד באמת לקרוא את החדר ולהגיב במהלך אינטראקציות חברתיות.
רבים מסיקים מכך שעלינו לנותר לחלוטין על הרעיון של "מיומנויות חברתיות" או "למידה חברתית ורגשית" לחלוטין, אך זו מסקנה בעייתית.
באותה המידה בעייתית ההנחה שכל ההתערבויות במיומנויות חברתיות אינן מועילות. אם מתמקדים באלמנטים כמו למידת סיטואציה ולקיחת עמדה, אתם מלמדים ילדים מיומנויות חשובות הן לאנשים נוירוטיפיים והן לאנשים עם שונות נוירולוגית.
אז... מהי הדרך "הנכונה" לטפל בקבוצות מיומנויות חברתיות?
ההצעה הראשונה שלי היא להפסיק לקרוא להם "קבוצות מיומנויות חברתיות", הדבר עשוי לסייע לעצב מחדש את התפיסה ולערער על ההנחה האוטומטית לגבי מה מתרחש בקבוצות אלו. במקום זאת, ניתן לחשוב עליהן כמפגשים קבוצתיים במטרה להכין אותם לאינטרקציות שעומדות להתרחש בחייהם.
במילים אחרות, יש דרך שבה אנשי מקצוע יכולים להיפגש עם מטופלים אחד על אחד או בקבוצות כדי לדון באירועים או במצבים חברתיים עתידיים. המפגש הפרטני הוא חלק מתוכנית התערבות רחבה יותר, לא ההתערבות כולה.
ייתכן שהדבר עדיין יבוצע כזמן טיפול בתכנית הטיפולית שלהם, אך ניתן לחשוב אחרת על אופן השימוש בזמן זה ואף להוסיף זמן לייעוץ או התאמות כדי לעבוד על מודלים נוספים של טיפולים במיומנויות תקשורת.
הדבר מחזיר אותנו לרעיון של "תכנון מתן טיפול" לעומת "תכנון טיפול", משום שהוא מחייב שימוש במספר מודלים של מתן טיפול.
כאשר חושבים על קבוצות מיומנויות חברתיות כחלק מתכנית טיפול רחבה יותר, יש להן שלושה רכיבים: הכנה מוקדמת, תרגול במצבי אמת וסקירה והערכה.
פרימינג כולל תכנון והיערכות למצבים עתידיים כדי לספק למטופלים אסטרטגיות ורמזים תקשורתיים. הדבר יכול לכלול משחקי תפקידים, תרגול מיומנויות בסביבה מובנית, והצגת מידע מראש או בניית אסטרטגיות המסייעות למטופלים לדמיין ולתכנן מראש לקראת אירועים עתידיים. בשלב זה נבצע מפגשים עם המטופלים.
תרגול בחיים האמיתיים הוא המקום שבו עיקר הלמידה מתרחשת. מבוגרים הנמצאים בחיי היום יום של המטופלים צריכים להיות מוכנים להדגים ולספק פיגומים כדי שהמטופלים יוכלו ללמוד וליישם עליהם את האסטרטגיות שלמדנו בטיפול.
כדי לאפשר זאת יש להשתמש במודלים נוספים כמו ייעוץ, ליווי ותכנית אסטרטגית רחבה יותר. זה לא דבר שניתן לבצע במתכונת טיפול קבוצתי, עליו להתרחש בהקשרים טבעיים (כולל שילוב של מצבים אקדמיים מובנים ומצבים חברתיים לא מובנים).
סקירה/הערכה הוא שלב בהתערבות שבו המבוגרים יכולים לסייע למטופלים לשקף מצבים קודמים, להעריך את יכולתם ליישם אסטרטגיות ולסייע בקבלת החלטות לגביי אופן השימוש בידע החדש באירועים עתידיים. בתוך אותה שיחה ניתן לחזור לשלב ההכנה המוקדמת, תוך כדי דיוק המיומנויות והפחתה הדרגתית של רמזים פרגמטיים. זה שלב נוסף בו נקיים מפגשים פרונטליים עם המטופלים.
אנחנו רוצים להתחיל מתוכנית הטיפול ורק לאחר מכן לשלב טיפול בקבוצות, לא כל האינטרקציות שלנו עם המטופלים יהיו בקבוצה.
אסקור את שינוי המדיניות השלישי עבור צוותים רב תחומיים המיישמים תמיכה בתפקודים ניהוליים ב"חלק 3" של סדרת מאמרים זו, שיסייע לכם ליישם מודלים מרובים של טיפול גם כאשר יש מגבלות זמן.
אודות המחבר
ד"ר קארן דודק-ברנן היא המייסדת והבעלים/מנהלת של ד"ר קארן, LLC, חברה המתמקדת בהעצמת מטפלים ומחנכים לעצב התערבויות התומכות בשפה, אוריינות ותפקוד מנהלי. יש לה דוקטורט בחינוך מיוחדוכן הסמכות כמנהלת חינוך מיוחד וטכנולוגיה מסייעת מאוניברסיטת אילינוי, כמו גם תואר שני ותואר ראשון מאוניברסיטת אילינוי בהפרעות בתקשורת. היא עבדה במשך 14 שנים במערכות בית הספר ומילאה תפקידים שונים בהובלה, הוראה ובהדרכת קלינאים במוסדות להשכלה גבוהה. היא מנחת הפודקאסט דה פקטו מנהיגים, שבו היא משתפת פרקטיקות מבוססות ראיות, מסיונה האישי וראיונות עם אורחים בנושאים הקשורים לרפורמות במערכות החינוך והבריאות. כיום היא עובדת בתפקיד ניהולי במחלקת שירותי ילדים ומשפחה של מדינת אילינוי illinois) department of cildren and family services).
אתה יכול ליצור קשר עם ד"ר קארן בלינקדאין פה.
הירשם להכשרה שלה "כיצד להיות מבוססת ראיות ותומכת בגיוון עצבי על ידי תמיכה בתפקודים ניהוליים" פה.
הורד את "מדריך יישום תפקודים ניהוליים לצוותי בית ספר" פה.
האזינו לפודקאסט של מנהיגי דפקטו פה.
