מיני סדרה על אוריינות: חלק 3 - ניהול השפעת הטכנולוגיה באמצעות עקרונות הליבה להוראת אוריינות יעילה
זהו המאמר השלישי בסדרה בת שלושה חלקים הבוחנת את השפעת הטכנולוגיה, כמו הודעות טקסט והודעות מיידיות על אוריינות.
ב חלק א' בסדרה זו, הסברתי מהי הדרך הטובה ביותר לצמצם כל השפעה שלילית אפשרית, ו- חלק ב' דיברתי על העיקרון הראשון מתוך שלושה עקרונות ליבה להוראת אוריינות יעילה.
שלושת עקרונות הליבה להוראת אוריינות יעילה הם:
- התערבות מובנית
- שימוש פעיל ויצרני
- שילוב מיומנויות
במאמר זה אדבר על "שימוש פעיל ויצרני" ו"שילוב מיומנויות".
שימוש פעיל ויצרני
אנו משפרים מיומנויות כאשר אנו משתמשים בהן באופן פעיל במקום באופן פסיבי. עיקרון שדומה לעובדה שאי אפשר ללמוד לנהוג רק מלשבת במושב הנוסע, בשלב מסוים נצטרך לשבת מאחורי ההגה. לזה נקרא שימוש "פעיל".
כאשר אנו משתמשים במיומנויות שלנו בדרכים "יצרניות" אנחנו לוקחים מיומנות או מושג ומיישמים אותו במצבים ובהקשרים שונים (Walsh & Blewitt, 2006). לדוגמא, אפשר ללמוד שניתן להשתמש באות מסוימת בכדי לאיית מילה אחת, אך מאחר שפיתחנו הבנה של מה אותה האות מייצגת, אנחנו יכולים להבין גם כיצד לשתמש בה במילים אחרות.
עבודה על מיומנויות כמו פונולוגיה, מורפולוגיה ואורתתוגרפיה מהווה את הבסיס להתערבות אוריינית מובנית (Henbest & Apel, 2021). עם זאת, בכדי להגיע למיומנות טובה, ילדים זקוקים להזדמנויות קבועות לשימוש "פעיל ויצרני" זה.
ילדים רבים מסתדרים היטב עם תכנית הקריאה הסטנדרטית המועברת ברוב בתי הספר, גם לנוכח העלייה בזמן המשך ובשפת הודעות הטקסט.
עם זאת, יש ילדים שזקוקים לכך שההוראה תהיה אינטנסיבית וישירה יותר, במיוחד אם יש להם אבחנות שמשפיעות על הלמידה. אף על פי שתכניות הלימוד בבתי הספר כוללות אסטרטגיות הוראה מובנות, מיומנויות רבות עדיין צריכות להילמד באופן מרומז.
כאשר מיומנויות נלמדות באופן מרומז, במקום שמישהו ישב ויסביר להם את המיומנות באופן ישיר, הילדים צריכים להבין אותה בעצמם תוך כדי תרגול מיומנויות אחרות. לדוגמא, במהלך הקריאה הם עשויים לקלוט את המשמעות של מילים או את האיות שלהן כשהם פוגשים אותן בפעם הראשונה.
כמו כן, כאשר ילדים כותבים, הם צריכים לזכור כיצד לאיית את המילים, לנסח משפטים בעלי אוצר מילים מגוון ולהבין איך לאיית מילים שייתכן שלא שמעו בעבר. הדבר מאתגר אותם ליישם את המימנויות שלמדו, אך מתוך המאמץ הזה המיומנויות הללו מתחזקות. תלמיד בית ספר יסודי ממוצע יכול ללמוד אלפי מילים חדשות בכל שנה וחלק גדול מכך מתרחש במהלך משימות הקריאה והכתיבה המאתגרות הללו (Kucan, 2012).
ילדים לומדים דברים באופן מרומז לאורך כל היום, וזה דבר טוב, משום שאין שום דרך שבה מורים יוכלו לכסות כל מיומנות בודדת שהילדים צריכים לדעת.
כאשר לתלמיד יש אבחנה כמו דיסלקציה, הרבה יותר קשה לו לקלוט כישורי שפה באופן מרומז (כמו מידע פונולוגי, מורפולוגי או אורתוגרפי). ייתכן שהם גם יזדקקו להוראה מובנית יותר הרבה לפני שיוכלו להיות עצמאיים בשימוש "פעיל ויצרני" (Bahr et al., 2020). המשמעות היא שלעיתים קרובות הם זקוקים לסיוע במעבר למשימות יישום קשות יותר. לדוגמה, במקום ללמוד כיצד לאיית מילה ומיד להיות מסוגלים להשתמש בה בזמן כתיבת חיבור, הם עשויים להזדקק לתרגול נוסף של דפוסי האיות, מילה אחר מילה או במשפטים בודדים.
עם זאת, ברגע שילדים מתחילים לתפוס מושגים אורייניים, חשוב שיהיו להם הרבה הזדמנויות לתרגול בכדי לשמר את המיומנויות הללו.
חשבו על כך כמו על שריר שמתחזק לאחר שמפעילים אותו שוב ושוב. כעת, מכשהכנסנו טכנולוגיה לתמונה, עלינו לוודא שהילדים "מפעילים" את השרירים הנכונים. כאשר מדובר בפונולוגיה ואורתוגרפיה, יש פוטנציאל מסוים לתרגול המיומנויות הללו גם אם משתמשים בטכנולוגיה. אך יש מיומנויות חיוניות מסוימות שניתן לתרגל באופן יעיל יותר כאשר משמתמשים בנייר ועט.
כאשר מאייתים מילה בעט ונייר, אין מכשיר שישלים עבורכם את שאר המילה לאחר שכתבתם את האותיות הראשונות. במקום זאת, עליכם לחשוב על הצלילים המרכיבים את המילה, לחשוב על הסמלים הכתובים ואז לייצר אותם. הדבר דורש הרבה יותר מאמץ ותשומת לב, והוא הרבה יותר "פעיל ויצרני".
כאשר אנו מדלגים ישר לשימוש במכשיר, אנו מונעים מעצמנו את ההזדמנות לעבור תהליך למידה שמאפשר לנו לפתח מיומנות.
בנוסף, טכנולוגיות כגון בדיקת איות ותיקון אוטומטי דורשים לכל הפחות רמה מסוימת של קריאה ואיות על מנת להשתמש בהם ביעילות.
כשאנחנו מנסים לדלג על "המאבק" בשלבים הראשונים, עם עט ונייר, אנו עלולים להאריך את העיכוב, לא בכוונה מכיוון שדילגנו על הזדמנות מצוינת ללמידה.
ככל שמתרגלים איות וקריאה לאורך זמן, הדבר כבר לא מרגיש כמו עבודה קשה, משום שהמוח מעבד את הסמלים הכתובים ומפיק מהם משמעות בצורה יעילה יותר.
זה למעשה מה שקורה כאשר מילים הופכות ל"מילה שלמה". המוח שלנו עבר את תהליך החשיבה על האותיות והצלילים המרכיבים אותה כל כך הרבה פעמים, אנחנו יכולים לעבד את הסמלים הכתובים, לשייך אותם לצלילים הרלוונטיים, לחבר את הכל ביחד ולזהות אותם כמילה כתובה בעלת משמעות.
זה רק נראה כאילו "שיננו" אותה, בגלל שהתהליך הפך לשוטף בעקבות פיתוח אוטומטיות. זה מה שצריך לקרות בכדי שתהיה לנו אוטומטיות בקריאה ובאיות.
מיעוט הזדמנויות פירושו פחות אוטומטיות, ושימוש מוקדם ותכוף מידי במכשירים עלול לצמצם את ההזדמנויות שיש להם לתרגל מיומנויות איות בסיסיות.
כשמדובר במורפולוגיה, אותה הבעיה עלולה להופיע. יש לנו הזדמנות להשתמש במיומנויות הללו במכשירים הטכנולוגיים. אך הכללים נעשים מעט מטושטשים. אפשר לעקוף אותם ולהימנע מלהשתמש במיומנויות המורפולוגיות שיתכן שנזדקק להן כדי לקרוא טקסט, לכתוב עבודה או לכתוב מייל מקצועי.
לדוגמה, במילה "לכתוב" יש שתי יחידות שנושאות משמעות (מורפמות). "ל-" ו"כתוב". התחילית "ל-" מציינת את שם הפועל (פעולה), וניתן למצוא אותה גם במילים "לאכול" ו"לשמור". אם הילד יודע לזהות את התחילית הזאת, הוא יכול להשתמש בה גם במילים אחרות ולהבין את משמעותן.
ילדים עם מיומנויות שפה חזקות יכולים לעיתים קרובות לעבור בין איות בהודעת טקסט לאיות תקין. ייתכן גם שכבר היה להם תרגול במיומנויות הללו עד שהן התבססו, והם אינם זקוקים להזדמנויות נוספות להשתמש בהן. אך עבור ילדים שמתקשים, המעבר הזה עשוי להיות קשה יותר (Fallon & Katz, 2020). לכן הם זקוקים לעיתים קרובות לתרגול נוסף במיומנויות יסוד מרכזיות, כפי שאני מתארת כאן.
שילוב מיומנויות
במיומנויות פונולוגיות, מורפולוגיות ואורתוגרפיות אף פעם לא באמת עובדים רק על מיומנות אחת בכל פעם. הן משפיעות זו על זו ולא תמיד ניתן לבודד אותן.
לדוגמה, כאשר מדברים על מורפולוגיה, צריך לחשוב על האופן שבו המילים נכתבות, ולכן אנו עובדים גם על אורתוגרפיה. כאשר חושבים כיצד לאיית חלקי מילה תוך התמקדות במורפולוגיה, צריך גם לחשוב על האותיות והצלילים הבודדים, לכן עדיין מתמקדים באורתוגרפיה ובפונולוגיה בו זמנית (Kucan, 2012).
עם זאת, השילוב לא מתרחש באותה הצורה בכל ההקשרים. לדוגמא, צריך לשלב מערך שונה של מיומנויות בעת כתיבה ידנית לעומת הקלדה. בכתיבה ידנית צריך להשתמש במיומנויות של כתיבת אותיות; ואילו בהקלדה משתמשים במיומנויות הקלדה במקלדת.
עם הטכנולוגיה, קיימים מאפייני נגישות שפתחו הזדמנויות רבות עבור אנשים עם מוגבלויות. לדוגמא, הודעות טקסט הופכות תקשורת לנגישה עבור אנשים עם לקות שמיעה חמורה. מאפייני טקסט לדיבור מאפשרים להקריא טקסט לאנשים בכדי שיוכלו להאזין לו כהתאמה. ניתן גם להתשתמש בהכתבה קולית להודעות, כלומר ניתן לעקוף לחלוטין איות והקלדה במידת הצורך.
כל אלו הם דברים טובים, משום שהם מאפשרים להתחבר בדרכים חדשות. אחת ההמצאות הטובות ביותר, לדעתי, היא ספרי שמע. הם לא רק מאפשרים לנו להאזין לספרים בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים (נוהגים, הולכים, מכינים ארוחת ערב), אלא גם מאפשרים לקוראים שמתקשים להאזין באופן עצמאי לספרים מעל רמת הקריאה שלהם. כך הם נחשפים למיומנויות שפה שאולי לא היו פוגשים אחרת.
בהודעות טקסט (ומכשירים בכלל), יש אופציות כמו תיקון אוטומטי וניבוי מילים. מצד אחד, הדבר יכול להגביר את מהירות ההקלדה. מצד שני ייתכן שלא תהיה לנו הזדמנות באמת לחשוב על האופן שבו מילה נכתבת. הדבר מפחית חלק מהמרכיב ה"פעיל" שבו היינו משתמשים בדרך כלל בעת כתיבה ידנית, ולכן איננו נדרשים לשלב מיומנויות באותה מידה. בנוסף, עדיין נדרשות עריכה והגהה, ואנו עדיין זקוקים למיומנויות חזקות בקריאה ובאיות כדי לבצע זאת. לכן אין לנסות לעקוף הוראת קריאה ואיות רק משום שטכנולוגיה זמינה.
כאשר מביאים בחשבון את כללי הדקדוק הבלתי פורמליים של הודעות טקסט והקיצורים, אנחנו לא מקבלים את אותה רמת האינטגרציה עם המורפולוגיה גם כן.
דאגה נוספת ביחס למכשירים, ובמיוחד לטלפונים, היא שלרוב היישומים יש מאפיינים שתוכננו להיות ממכרים. כלומר, קל לקחת את הטלפון מתוך כוונה לשלוח הודעה קצרה לחבר, אך להישאב לשרשרת אינסופית של התראות. הדבר עלול לבוא על חשבון פעילויות אחרות, פרודוקטיביות יותר.
לסיכום
אם כך, איפה זה משאיר אותנו? המסקנה היא שכעת לאחר שהוצפנו בכמות עצומה של טכנולוגיה חדשה, עלינו לוודא שאיננו שוכחים את הפרקרטיקות הטובות ביותר לפיתוח מיומנויות אוריינות בסיסיות.
לכן יצרתי את ערכת כלים ללימוד מילים עבור קלינאי תקשורת. במקור עיצבתי אותו עבור קלינאי תקשורת המספקים טיפול בשפה (וזה מושלם בשביל זה!) , אך גם הורים ומורים מצאו אותו מועיל מאוד.
כשאני מנחה קלינאי תקשורת, המרכיב שאני נוטה להדגיש ביותר הוא מורפולוגיה. אני מדגישה גם את האורתוגרפיה משום שהיא קשורה אליה, ומשום שמתעלמים ממנה לעיתים קרובות. בערכת הכלים ללימוד מילים, אני נותנת לכם את היסודות שאתם צריכים כדי להתחיל לעבוד על שני התחומים הללו עם הילדים שלכם.
כאשר אנשים מתחילים להבין עד כמה המיומנויות האלה חשובות, הם בדרך כלל רוצים איזושהיא תכנית לימודים או היררכיה מורכבת. אמנם ניתן לבנות היררכיה בעבודה על מורפולוגיה, אך אין סדר "מושלם" אחד ללמידת מורפמות. אפשר להתקדם מאוד עם כמה פרוטוקולים פשוטים כמו זה ורשימה של מורפמות שונות שאפשר לעבור ביניהן במחזוריות. זו גם הסיבה שבגללה ניתן להשתמש בערכת הזו עם תלמידים צעירים החל מתחילת בית הספר היסודי ועד התיכון. עבור הילדים הצעירים יותר אפשר להתחיל רק עם כמה דפוסים שכיחים יותר שמופיעים בערכה. תוכלו ללמוד עוד על ערכת הכלים ללימוד מילים כאן.
ד"ר קארן דודק-ברנן היא המייסדת והבעלים של ד"ר קארן, LLC, חברה המתמקדת בהעצמת מטפלים ומחנכים לתכנון התערבויות התומכות בשפה, אוריינות ותפקודים ניהוליים. היא בעלת דוקטורט בחינוך מיוחד ותעודות הסמכה כמנהלת חינוך מיוחד וטכנולוגיה מסייעת מאוניברסיטת Illinois State, וכן תואר שני ותואר ראשון בקלינאות תקשורת. היא עבדה 14 שנים במערכות החינוך ומילאה תפקידים שונים בהנהגה ובהוראה אקדמית. היא מגישת הפודקאסט מנהיגים דה פקטו, שם היא משתפת פרקטיקות מבוססות מחקר, מנסיונה האישי וראיונות אורחים בנושאים הקשוריםלחינוך ולרפורמה במערכת הבריאות. כיום היא מחזיקה בתפקיד ניהולי במחלקת הילדים ושירותי המשפחה של מדינת אילינוי.
אתם יכולים צור קשר עם ד"ר קארן בלינקדאין כאן.
הירשמו להכשרה שלה "כיצד להיות מבוסס ראיות ומאשר גיוון עצבי על ידי תמיכה בתפקוד מנהלי" כאן.
הורידו מדריך יישום תפקוד מנהלים לצוותי בתי ספר" כאן.
הקשיבו לפודקאסט של מנהיגים דה פקטו כאן.
מקורות
