מדוע סיפור סיפורים יכול להועיל לילדים דו- לשוניים.
מטלות נרטיביות- כולל סיפור וסיפור מחדש, מהוות כלים חשובים להערכה ולהתערבות מדויקת ויעילה בקרב ילדים דו-לשוניים עם התפתחות טיפוסית ולא טיפוסית.
"נרטיב – סיפור – הוא כלי החשיבה הבסיסי... זהו האמצעי המרכזי שלנו להתבוננות קדימה, לניבוי, לתכנון ולהסבר."
מארק טרנר, מדען קוגניטיבי
"שפה אחת מציבה אותך במסדרון לכל החיים. שתי שפות פותחות כל דלת לאורך הדרך."
פרנק סמית, פסיכולוג
ילדים דו-לשוניים נחשפים למגוון לשוני ותרבותי עשיר בחיי היומיום שלהם, ונהנים מיתרונות קוגניטיביים ולשוניים נוספים, כגון שיפור בתפקודים ניהוליים וב- theory of mind, לצד היכולת לתפקד בשתי שפות. יחד עם זאת, ילדים אלו עשויים להתמודד עם אתגרים, במיוחד בשנות הלימוד הראשונות, כאשר הם עדיין נמצאים בתהליך רכישת שתי השפות.
מכיוון שחוויית השפה שלהם מתחלקת בין שתי שפות, עשויים להיווצר פערים לשוניים וחוסר אחידות בתחומים שונים של שליטה בשפה, דבר שעלול להשפיע על הישגיהם האקדמיים ולהקשות על תהליכי הערכה וטיפול. הורים, מורים ואנשי מקצוע עשויים להתקשות להבחין בין התפתחות דו-לשונית תקינה לבין התפתחות לא תקינה, מה שעלול להוביל לאבחון יתר או חסר של לקויות שפה ולמידה.
(לדוגמה: "מרי מתקשה בתחום לשוני מסוים – בטח יש לה לקות שפה!" לעומת "תומס מתקשה בתחום לשוני מסוים – אבל זה בגלל שהוא דו-לשוני – הוא ישלים פערים"). המורכבות גוברת מכיוון שכלי הערכה וטיפול רבים פותחו ונורמלו על אוכלוסיות חד-לשוניות, ולכן אינם תמיד מתאימים לאוכלוסיות דו-לשוניות. לשם השגת תוצאות מיטביות, רצוי להעריך ולטפל בילדים בשתי השפות – אך הדבר לרוב אינו ישים. מכאן עולה השאלה: אילו שיטות הן המתאימות ביותר?
אחד הכלים המתמודדים עם אתגרים אלו הוא הערכה והתערבות נרטיבית. מחקרים רבים, כולל שלי, מראים כי מטלות נרטיביות הן כלי יעיל להערכה ולהתערבות בילדים דו-לשוניים – הן בהתפתחות תקינה והן בלקות.
1. נרטיבים מספקים שפע מידע.
נרטיבים מספקים מקור עשיר למידע על היכולות הלשוניות של ילדים בשתי רמות מרכזיות:
- מאקרו-מבנה (macrostructure) – מבנה הסיפור הכולל, לרבות רכיבי הסיפור
- מיקרו-מבנה (microstructure) – שפה ברמת המילה והמשפט
המאקרו-מבנה מהווה מיומנות קוגניטיבית-אקדמית המשקפת את יכולתו של הילד להפיק סיפור קוהרנטי. הוא כולל מיומנויות כגון תכנון רצף אירועים, יצירת קשרים בין אירועים, והסקת מסקנות לגבי מחשבות, רגשות ומניעים של הדמויות. למיומנות זו חשיבות רבה, שכן היא מהווה בסיס להפקה ולהבנה של טקסטים נרטיביים בעל פה ובכתב – ז'אנר שכיח במערכות חינוך.
המיקרו-מבנה כולל את אוצר המילים והמבנים הדקדוקיים שהילד מפיק במסגרת הסיפור.
לפיכך, באמצעות משימה נרטיבית אחת ניתן לקבל מידע רחב על מגוון יכולות שפה, המופקות בהקשר טבעי ומשמעותי של סיפור.
2. נרטיבים משקפים ביצוע והתפתחות
מאחר שכישורי נרטיב מתפתחים לאורך זמן, הם מהווים מדד משמעותי להתפתחות הקוגניטיבית והלשונית של הילד. מחקרים הראו כי גיל נמצא בקורלציה חזקה יותר עם מגוון מדדים לשוניים בנרטיבים מאשר בשיח יומיומי (!), ולכן חוקרים מציעים כי עבור ילדים בגילאי 3–13, נרטיבים מספקים את "הייצוג הטוב ביותר של שינוי התפתחותי ביכולות שפה כלליות לאורך זמן".(Leadholm & Miller, 1994, p.38).
למרות שלכלי הערכה אחרים יש ערך, נרטיבים מספקים תמונה ייחודית של יכולת הדיבור של הילד בסביבה טבעית יותר. השפה המופקת במשימות נרטיביות היא בעלת תוקף אקולוגי גבוה יותר בהשוואה לשפה המופקת במבחנים מסורתיים, אשר לרוב מתמקדים במבנים או פריטי אוצר מילים ספציפיים.
עם זאת, נרטיבים גם דורשים שימוש בשפה מפורשת וברורה יותר מאשר בשיחה, וכן הפעלה של מיומנויות לשוניות מתקדמות יחסית – דרישות המאתגרות במיוחד ילדים עם לקויות שפה. לכן, נרטיבים מהווים כלי יעיל להבחנה בין ילדים עם התפתחות שפה תקינה לבין ילדים עם לקות.
בנוסף, נרטיבים מאפשרים לילדים להתבטא באופן חופשי במסגרת חצי-מובנית, ובכך מאפשרים למטפלים להתמקד ולהעריך סוגים שונים של שימושים לשוניים.
3.משימות נרטיביות פחות מוטות תרבותית
סיפור סיפורים הוא פרקטיקה נפוצה בתרבויות רבות, ולכן משימות נרטיביות עשויות להיות פחות מוטות תרבותית בהשוואה לכלים סטנדרטיים. כנורמה להעברת מידע וחוויות, נרטיבים מספקים מבנה מוכר המאפשר הפקת שפה גם בקרב ילדים שאינם בטוחים בשפת ההערכה.
מחקרים תומכים בכך ומראים כי מבנה נרטיבי דומה בין שפות ותרבויות שונות.
לעומת זאת, מבחנים מסורתיים מציבים מספר אתגרים עבור ילדים דו-לשוניים:
- הם נורמלו על אוכלוסיות חד-לשוניות
- ילדים דו-לשוניים אינם בהכרח מבצעים כמו חד-לשוניים, בהתאם לניסיון השפתי שלהם ולתחום הנבדק
- הם אינם משקפים את מלוא היכולות הלשוניות (שניתנות להערכה מלאה רק בשתי השפות)
- דרישות המשימה עשויות להיות זרות תרבותית ולהקשות על הילד
לעומת זאת, שימוש במשימות נרטיביות מוכרות וידידותיות לילדים מאפשר להם להפגין את הידע הלשוני שלהם בסביבה שאינה מאיימת, ובכך משפר את איכות ההערכה.
4. נרטיבים יכולים לסייע בזיהוי ליקוי בשפה.
העובדה שנרטיבים פחות מוטים תרבותית חשובה במיוחד בעת הערכת ילדים לצורך זיהוי לקות שפה. מחקרים מראים כי ילדים דו-לשוניים לעיתים מפגינים ביצועים טובים יותר באוצר מילים ובדקדוק במסגרת מטלות נרטיביות, בהשוואה למבחנים סטנדרטיים, שכן משימות אלו מאפשרות להם לבטא את הידע הלשוני הקיים שלהם – כלומר, להדגים מה הם יודעים ולא רק מה חסר להם.
משמעות הדבר היא שנרטיבים עשויים להפחית אבחנות שגויות (over/underdiagnosis) בהשוואה למדדים סטנדרטיים באוכלוסייה זו. אכן, מחקרים מצביעים על כך שמטלות נרטיביות הן כלי רגיש קלינית להערכת יכולות שפה בילדים דו-לשוניים.
קלינאים יכולים להשתמש בכלים נרטיביים הן לצורך זיהוי לקות שפה (בילדים דו-לשוניים וחד-לשוניים כאחד), והן לצורך איתור תחומים בהם ילד דו-לשוני עם התפתחות תקינה זקוק לתמיכה נוספת.
5. העברת מיומנויות נרטיביות על פני שפות.
המאקרו-מבנה (מבנה הסיפור) דומה בין שפות רבות ונשען על תהליכים קוגניטיביים כלליים, אשר יחסית בלתי תלויים בהתפתחות הלשונית עצמה. לכן, הוא מספק מסגרת מוכרת לילדים, המסייעת להם להבין ולהפיק סיפורים גם בשפה חדשה, ומהווה בסיס (scaffold) לפיתוח כישורי השפה שלהם.
מחקרים רבים מצאו כי כישורי מאקרו-מבנה דומים בין השפות של ילדים דו-לשוניים, דבר המצביע על כך שכישורים אלו מועברים (transfer) בין שפות. יחד עם זאת, מספר מחקרים מצאו הבדלים במאקרו-מבנה בין שפות, בעיקר בקרב ילדים דו-לשוניים אשר שולטים בצורה משמעותית יותר באחת השפות.
לעומת זאת, המיקרו-מבנה (אוצר מילים ודקדוק) הוא תלוי שפה ולכן מציג שונות רבה יותר בין השפות של הילד הדו-לשוני.
מחקרים הראו כי כאשר הורים מקריאים לילדיהם ספרים בשפת הבית, חל שיפור במבנה הנרטיבי שלהם בשפת החברה. בהתאם לכך, ילדים הלומדים שפה חדשה יכולים להסתמך על כישורי המאקרו-מבנה שרכשו בשפה אחת כדי לשפר את יכולת הסיפור שלהם בשפה השנייה.
6. נרטיבים קשורים להישגים אקדמיים.
מאחר והז'אנר האוראלי של נרטיבים חולק מאפיינים רבים עם טקסטים כתובים, ניתן להשתמש בו ככלי להערכת היכולת האקדמית הצפויה של ילדים כבר בגיל צעיר.
מחקרים מצביעים על כך שנרטיבים מהווים מנבא אמין (reliable predictor) לכישורי אוריינות ולהבנת הנקרא בשנות הלימוד המאוחרות יותר. ילדים בגיל הרך ובגיל בית ספר המתקשים בהבנה ובהפקה של נרטיבים נמצאים בסיכון גבוה יותר לקשיים עתידיים במשימות הכוללות קריאה, כתיבה ושפה דבורה.
בנוסף, הפקת נרטיב נחשבת מיומנות חשובה עבור תלמידים בגיל בית ספר, כפי שמשתקף בהכללתה ב-Common Core State Standards בארצות הברית.
כלומר, עבודה על נרטיבים אינה רק כלי אבחוני וטיפולי, אלא גם אמצעי לקידום הצלחה אקדמית רחבה יותר.
לסיכום...
ברצוני לסיים בשתי הערות מרכזיות בנוגע לשימוש בנרטיבים עם אוכלוסיות מגוונות תרבותית ולשונית.
ראשית, בעת שימוש בכלים נרטיביים עם אוכלוסיות מגוונות תרבותית ולשונית, ייתכן שיהיה צורך לבצע התאמות על מנת להבטיח התאמה תרבותית. לדוגמה, אחד ההיבטים הנבחנים לעיתים קרובות הוא הצגת הדמויות ופיתוחן, כולל מתן שמות לדמויות בסיפור. במחקריי מצאתי כי כאשר ילדים מכירים את שמות הדמויות (במשימות של סיפור מחדש), הם נוטים להשתמש בהם יותר בסיפוריהם, דבר שעשוי להשפיע על ביצועיהם. ממצא זה מדגיש את החשיבות בבחירת שמות ודמויות המוכרים תרבותית לילד. באופן דומה, יש לבחור נרטיבים המשקפים חוויות ילדות מוכרות, על מנת להפעיל סכמות סיפור (story schemas) ולעודד הפקה לשונית עשירה יותר.
שנית, חשוב להתאים את רמת המשימה לשלב ההתפתחותי של הילד. לדוגמה, מחקריי הראו כי ילדים דו-לשוניים בגילאי 5–6 מפגינים ביצועים טובים יותר במבנה נרטיבי כאשר המשימות פשוטות יותר (למשל סיפור בעל אפיזודה אחת לעומת שלוש אפיזודות). ייתכן שילדים מבוגרים יותר, בעלי כישורי סיפור מבוססים יותר, יפגינו ביצועים דומים גם במשימות מורכבות יותר, ואף יזדקקו למשימות כאלה כדי להדגים את יכולותיהם באופן מלא — אם כי נדרש מחקר נוסף כדי לאשש זאת.
לסיכום, כאשר משתמשים בנרטיבים בשילוב עם כלי הערכה סטנדרטיים, הם מהווים כלי בעל ערך רב להערכה ולטיפול בילדים דו-לשוניים ורב-לשוניים. נרטיבים מאפשרים מעקב אחר התפתחות השפה באופן בלתי מוטה יחסית, מסייעים בתכנון התערבות, ותורמים לזיהוי לקויות שפה. בנוסף, הם עשויים לחזק מיומנויות בשתי השפות ולתמוך בהישגים אקדמיים.
כפי שאמר אלברט איינשטיין:
"אם אתם רוצים שילדיכם יהיו חכמים – הקריאו להם אגדות. אם אתם רוצים שיהיו חכמים יותר – הקריאו להם עוד אגדות."
אני מזמינה אתכם לשתף את הערותיכם לגבי החוויה שלכם עם הערכה הנרטיבית להתערבות בתגובות למטה. בואו ללמוד אחד מהשני!
על המחברת
מינה ליפנר היא מרצה בכירה במחלקה לאנגלית כשפה זרה (EFL) באוניברסיטת בר-אילן, וכן חוקרת פוסט-דוקטורט בתחום שפת הילד ב-University College London (UCL). תחומי המומחיות שלה כוללים רכישת שפה שנייה, נרטיבים בקרב ילדים דו-לשוניים עם התפתחות תקינה ולא תקינה, והתערבות נרטיבית באוכלוסיות דו-לשוניות.
היא בעלת תואר שני (MA) בהוראת אנגלית לדוברי שפות אחרות (TESOL) ודוקטורט בבלשנות אנגלית. בנוסף לפעילותה האקדמית והמחקרית, היא אם לארבעה ילדים דו-לשוניים.
ביבליוגרפיה נבחרת
Boerma, T., Leseman, P., Timmermeister, M., Wijnen, F., & Blom, E. (2016). Narrative abilities of monolingual and bilingual children with and without language impairment: Implications for clinical practice. International Journal of Language & Communication Disorders, 51(6), 626-638.
Leadholm, B. J., & Miller, J. F. (1994). Language Sample Analysis: The Wisconsin Guide. Bulletin 92424.
Lipner, M., Armon-Lotem, S., Fichman, S., Walters, J., & Altman, C. (2024). Impact of narrative task complexity and language on macrostructure in bilingual kindergarten children. Language, Speech, and Hearing Services in Schools, 55(2), 545-560.
Paradis, J. (2019). English second language acquisition from early childhood to adulthood: The role of age, first language, cognitive, and input factors. In Proceedings of the BUCLD, 43, 11-26.
