זמן מסך בראייה טיפולית: מציאת האיזון המדויק (זמן מסך- חלק 1)

מסכים נמצאים בכל מקום  בבית, בבית הספר, בחדרי המתנה, ובמידה הולכת וגדלה גם כחלק משגרות טיפוליות. עבור אנשי מקצוע והורים כאחד, השאלה האמיתית כיום כבר אינה "מסכים, כן או לא?",

אלא: כמה? איזה סוג? ובאיזו תמיכה? (Canadian Paediatric Society, 2017)

בפרקטיקה של ריפוי בעיסוק, במיוחד במהלך תקופת הקורונה ולאחריה ילדים רבים הפיקו תועלת משילוב מושכל בין פעילויות מול מסך לבין פעילויות מחוץ למסך, כאשר השימוש במסכים נעשה באופן מכוון, בעוד שתנועה, משחק והשתתפות בעולם האמיתי נותרו במרכז התוכנית הטיפולית.

מסכים אינם האויב- הם כלי

עבור מרפאים בעיסוק, המסר ברור: מסכים אינם מזיקים מטבעם, אך גם אינם טיפוליים באופן אוטומטי. הם פשוט אחד הכלים בסביבתו של הילד (American Academy of Pediatrics, 2016).

הגורמים החשובים ביותר הם:

• המינון
• המטרה
• התמיכות הנלוות לשימוש במסך

גורמים אלו הם שקובעים האם השימוש במסכים יתמוך בעיסוקים המרכזיים של הילד או יפגע בהם, לרבות:

• משחק
• למידה
• שינה
• טיפול עצמי
• השתתפות חברתית

כאשר אנו בוחנים את זמן המסך דרך עדשת הריפוי בעיסוק, אנו יכולים להתרחק מגישות המבוססות על רגשות אשמה ומכללים נוקשים של "הכול או כלום", ולעבור לתוכניות מעשיות המותאמות למשפחה ולמציאות היומיומית שלה (Canadian Paediatric Society, 2022).

זמן מסך הוא חלק מתמונה רחבה יותר

הנחיות בריאות עדכניות מתייחסות יותר ויותר לזמן מסך כאל מרכיב אחד בתוך איזון יומי רחב יותר, לצד תנועה, שינה וקשרים משמעותיים (Saunders et al., 2016).

עבור ילדים צעירים, המסר פשוט:

"לשבת פחות ולשחק יותר."

בשנים הראשונות לחיים מומלץ להגביל ככל האפשר זמן מסך במצבי ישיבה ממושכת.

ככל שהילדים גדלים, ההנחיות מתמקדות ביצירת איזון בין:

• פעילות גופנית
• שינה
• התנהגות יושבנית (לרבות שימוש במסכים למטרות פנאי)

מומחי רפואת ילדים מדגישים באופן עקבי כי איכות השימוש חשובה יותר מהכמות. תוכן איכותי, צפייה משותפת עם מבוגר מעורב ותוכנית משפחתית עקבית משפיעים לעיתים יותר ממגבלות זמן נוקשות בלבד (American Academy of Pediatrics, 2016).
‍

עם זאת, מחקרים מצביעים שוב ושוב על קשר בין זמן מסך מוגבר – במיוחד בשעות הערב – לבין איכות שינה ירודה בקרב ילדים ובני נוער בגיל בית ספר (Hale & Guan, 2015).

מתי מסכים הם הכי מועילים ? שימוש מכוון ונתמך

מסכים נוטים להיות מועילים ביותר כאשר משתמשים בהם באופן מכוון ולא כברירת מחדל.

מדיה חינוכית איכותית הופכת למשמעותית הרבה יותר כאשר היא משולבת בצפייה משותפת עם הורה או מטפל, למשל באמצעות:

• התייחסות למה שהילד רואה
• שאילת שאלות
• חיבור התוכן לחוויות מהחיים האמיתיים

כך הופכת הצפייה הפסיבית להזדמנות לפיתוח שפה, ידע ומיומנויות באופן פעיל (Canadian Paediatric Society, 2017).

כלים דיגיטליים יכולים גם לתמוך בקשרים חברתיים באמצעות:

• שיחות וידאו עם בני משפחה המתגוררים רחוק
• משחקים שיתופיים
• פלטפורמות יצירתיות

אפשרויות אלו עשויות להיות משמעותיות במיוחד עבור ילדים המתמודדים עם קשיים חברתיים או שחוו בידוד במהלך שנות המגפה.

בפרקטיקה של ריפוי בעיסוק, שימוש "מכוון" במסכים עשוי לקדם:

• קואורדינציה חזותית-מוטורית (באמצעות משחקים קצרים ומובְנים)
• תפקודים ניהוליים (באמצעות טיימרים, לוחות זמנים ואפליקציות לתכנון)
• תקשורת (באמצעות אפליקציות תקשורת תומכת וחלופית – AAC)
• אימון הדרגתי של קשב, בשילוב הפסקות תנועה

כיצד השתמשתי במסכים במסגרת ריפוי בעיסוק בבתי ספר

בעבודתי במסגרת מערכת החינוך, זמן המסך מעולם לא התבסס על גישת "מידה אחת מתאימה לכולם".

‍
אופן השימוש בו היה תלוי לחלוטין בצרכים של כל ילד ברגע שבו נכנס לחדר הטיפולים.

ילד שהגיע נסער, חסר מנוחה או לא מווסת עשוי היה להתחיל במעגל קצר של פעילות תנועתית, כגון:

• קפיצות במקום (Jumping Jacks)
• הליכות בעלי חיים
• הפסקות ריקוד קצרות

פעילויות אלו סייעו בפריקת אנרגיה ובארגון הגוף.

לעומת זאת, ילד שהגיע עייף, מוצף או מסוגר היה מתחיל בדרך כלל בקלט סנסורי מרגיע או בתרגילי נשימה מונחים, במטרה להפחית עוררות וליצור תחושת ביטחון (Canadian Paediatric Society, 2022).

לאחר מכן ניתן היה לשלב סרטון קצר שנבחר בקפידה ככלי מעבר משותף ומווסת, לפני מעבר לפעילות בישיבה כגון כתיבה.

כאשר נעשה בו שימוש בדרך זו באופן קצר, צפוי ומשולב בתוך שגרת ויסות רחבה יותר מן המסך נותר אמצעי תמיכה קטן בלבד ולא מוקד הטיפול.

דוגמה מהחיים: מעגל ההתפרצויות של יונה לאחר בית הספר

נבחן את יונה, ילד בן 7 שחזר מבית הספר מותש ונוטה לתסכול.
הוריו הבחינו כי מתן טאבלט "רק כדי לשמור על השקט" הוביל פעמים רבות לפרקי זמן ממושכים מול המסך, שלאחריהם הגיעו מעברים קשים והתפרצויות כאשר הגיע הזמן להפסיק.

באמצעות הדרכה, משפחות כמו משפחתו של יונה יכולות ללמוד לבנות מחדש את שגרת אחר הצהריים:

מנקודת מבט של ריפוי בעיסוק, המטרה אינה לבטל את השימוש במסכים, אלא להבטיח שהם יישארו חוט אחד קטן בתוך מארג יומי עשיר של תנועה, משחק, שינה, למידה וקשרים חברתיים.

כאשר משפחות מצליחות למצוא את האיזון ה"מדויק" והמתאים להן, זמן מסך יכול להתקיים לצד התפתחות מיטבית  והעיסוקים המרכזיים של הילד נשארים במרכז (Canadian Paediatric Society, 2022).

‍

About the author

איליין וינר, OTR/L, היא מרפאה בעיסוק בתחום הילדים עם למעלה מ־25 שנות ניסיון בעבודה במסגרות חינוכיות עם ילדים בגיל הגן ובית הספר היסודי, וכן ניסיון בעבודה עם אוכלוסיית ההתערבות המוקדמת. במהלך השנים השתתפה בקורסים רבים להעמקת הידע שלה בתחום האינטגרציה הסנסורית, ויישמה עקרונות אלו בעבודתה במערכת החינוך באמצעות שילוב מכוון של פעילויות עם מסך וללא מסך בחדר הטיפולים, לצד הדרכת מורים לגבי אסטרטגיות שניתן לשלב בכיתה. כיום היא משמשת כמנהלת אתר האינטרנט בארצות הברית וכמנהלת לפיתוח עסקי קליני ב-Cognishine, שם היא מפתחת משאבים מעשיים ונגישים עבור משפחות, מטפלים ואנשי חינוך.

‍

References

• Canadian Paediatric Society. (2017). Screen time and young children: Promoting health and development in a digital world.

• Canadian Paediatric Society. (2022). Screen time and preschool children.

• Saunders, T. J., et al. (2016). Canadian 24-Hour Movement Guidelines for Children and Youth.

• Hale, L., & Guan, S. (2015). Screen time and sleep among school-aged children and adolescents.

• American Academy of Pediatrics. (2016). Media and young minds.

‍