קשב הוא עמוד השדרה של כל מחשבה

לאחרונה שמתי לב למשהו לא נוח באופן שבו אני מקשיבה ומתרכזת.

אני כבר לא מסוגלת פשוט לצפות בסדרה בלי לעשות משהו אחר במקביל. כשאני מדברת עם אנשים, יש בי לא פעם חלק שרוצה להאיץ אותם, כמו שאני מאיצה פודקאסט או סרטון. גם ברגעים שאמורים להרגיש פשוטים ושלמים, אני מרגישה דחף לזוז מהר יותר, לעבור למשימה אחרת או להוסיף עוד שכבה של גירוי.

הדחף הזה הוא יותר מהרגל. הוא מעיד על שינוי עמוק יותר באופן שבו הקשב פועל בעולם שבנוי על הפרעות בלתי פוסקות.

קשב הוא עמוד השדרה של כל משימה קוגניטיבית. הוא קובע מה נכנס למודעות, מה מקודד בזיכרון ומה ממשיך הלאה אל המחשבה והפעולה. מחקרים בפסיכולוגיה מראים כבר שנים רבות שהקשב מוגבל, סלקטיבי, ושחלוקתו גובה מחיר (Rubinstein, Meyer, & Evans, 2001; American Psychological Association, 2006).

‍

לקשב יש גבולות

אחד הממצאים הברורים ביותר בפסיכולוגיה הקוגניטיבית הוא שהקשב אינו יכול להחזיק הכול בבת אחת. במחקר קלאסי על מעבר בין משימות (task switching), מצאו רובינשטיין, מאייר ואוונס שכל מעבר בין משימות גובה מחיר מדיד בזמן ובדיוק (Rubinstein, Meyer, & Evans, 2001).

זה חשוב, כי מה שאנחנו נוהגים לכנות ריבוי משימות (מולטיטסקינג) הוא כמעט אף פעם לא ריבוי משימות אמיתי. מדובר במעבר מהיר בין משימות, וכל מעבר כזה גובה מחיר קוגניטיבי. ביומיום זה נראה כמו לענות להודעה תוך כדי צפייה חלקית בסדרה, או להקשיב למישהו כשחלק מהראש כבר רץ קדימה. זה אולי מרגיש טבעי, אבל מבחינה קוגניטיבית זה הופך את החשיבה לשטחית ופחות יציבה (American Psychological Association, 2006).

‍

הזיכרון מתחיל בקשב

הקשב הוא גם שומר הסף של הזיכרון. אם לא הקדשנו למשהו תשומת לב מלכתחילה, הסיכוי שנזכור אותו בהמשך נמוך בהרבה. מחקרים על קשב מפוצל מראים שהסחות דעת בשלב הקידוד מחלישות את היווצרות הזיכרון. זה מסביר למה קריאה תוך כדי הצצה בטלפון משאירה לא פעם כמעט כלום (Craik et al., 1996).

זו אחת הסיבות שהקשב כל כך חשוב. זה לא רק עניין של נוכחות ברגע. זו השאלה אם המידע בכלל הופך יציב מספיק כדי שאפשר יהיה לאחסן אותו, לשלוף אותו ולהשתמש בו בהמשך.

‍

הטכנולוגיה משנה את התנאים

מה שהשתנה בשנים האחרונות הוא הסביבה שבה הקשב פועל. אנחנו חיים היום עם גישה מיידית לתשובות, זרם בלתי פוסק של בידור וכלים שמאפשרים לנו לדחוס את הזמן עצמו. אפשר להאיץ הקלטות, לקפוץ בין אפליקציות ולקבל משוב מיידי כמעט על כל דבר שאנחנו עושים.

המהירות הזו מעצבת את הציפיות שלנו. שיחה, סדרה, הרצאה ואפילו מחשבה יכולות להתחיל להרגיש איטיות מדי. מחקרים על הסחות דעת דיגיטליות מצביעים על כך שהסביבה הזו מקשה על קשב ממושך. לפי מחקריה של גלוריה מארק מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, אחרי הפרעה עשויות לעבור כ־23 דקות עד שחוזרים במלואם למשימה המקורית (Mark, 2023).

במקביל, גוף מחקר הולך וגדל קושר בין ריבוי משימות במדיה לבין הבדלים בקשב ובזיכרון העבודה. מחקר אחד מצא שריבוי משימות אינטנסיבי יותר במדיה נקשר לביצועים נמוכים יותר בזיכרון העבודה ולאימפולסיביות קשבית גבוהה יותר (Uncapher et al., 2016). הממצאים בין המחקרים עדיין אינם חד־משמעיים, אבל הדפוס שעולה מהם ראוי להתייחסות רצינית: ככל שהקשב מתפצל בין יותר ערוצים, כך קשה יותר לקיים עיבוד מעמיק.

‍

קשב חלקי מתמשך

כך הופך מה שהסופרת ומנהלת הטכנולוגיה לשעבר לינדה סטון כינתה "קשב חלקי מתמשך" (continuous partial attention) לברירת המחדל.

סדרה בטלוויזיה כבר אינה רק סדרה. היא רעש רקע בזמן שאנחנו שולחים הודעות, עונים למיילים או משלמים חשבונות. שיחה כבר אינה רק שיחה. היא מתחרה בדחף להאיץ, לסכם או להמשיך הלאה. אנחנו תמיד עושים קצת מהכול, אבל רק לעיתים רחוקות נותנים לדבר אחד את מלוא תשומת הלב שלנו.

זה חשוב, כי הקשב אינו רק עניין של פרודוקטיביות. הוא מעצב את איכות החוויה. כשהקשב מפוזר, ההבנה נפגעת, הזיכרון נחלש והחשיבה הופכת תגובתית יותר ורפלקטיבית פחות.

וזה חורג הרבה מעבר לחיי היומיום. בטיפול, הקשב הוא לא פעם המיומנות שמאפשרת את כל שאר המטרות. מטופל שמשתקם משבץ מוחי עשוי להכיר כל שלב בהכנת כריך, ובכל זאת לאבד את החוט כשהטלפון מצלצל או כשמישהו נכנס למטבח. הצבת מטרות טיפוליות טובה מתחילה בזיהוי הרגעים האלה, ומשם תכנון ההתערבות יכול לבנות את הקשב בהדרגה, בעזרת כלים לשיקום קוגניטיבי שמתחילים במשימות קצרות ומובנות ומוסיפים בהדרגה משך והסחות דעת. אותו הדבר נכון גם מצד המטפל: קבלת החלטות קליניות טובה רק כמו הקשב שעומד מאחוריה, במיוחד תחת לחץ. בסופו של דבר, תוצאות תפקודיות בטיפול נשענות על אותו יסוד כמו כל השאר: היכולת לשמור על ריכוז, לזהות שינוי ולהישאר עם דבר אחד מספיק זמן כדי שההתקדמות תתבסס.

‍

למה זה חשוב

הסכנה היא לא רק שאנחנו מוסחים. הסכנה היא שהסחת הדעת מתחילה להרגיש כמו המצב הטבעי של התודעה.

המחקר מראה אחרת. הקשב הוא משאב מוגבל, וכשהוא מתפצל שוב ושוב, החשיבה הופכת פחות מדויקת ופחות עמידה (Rubinstein, Meyer, & Evans, 2001; American Psychological Association, 2006). בעולם שמתגמל מהירות, היכולת להישאר עם דבר אחד – שיחה אחת, מחשבה אחת, משימה אחת – הפכה לנדירה ובעלת ערך רב.

ואולי זו הנקודה האמיתית: הקשב אינו עוד מיומנות אחת מני רבות. הוא התנאי שמאפשר לחשוב מלכתחילה. מה שאני חוזרת אליו ברמה האישית הוא שריבוי משימות אינו תמיד האויב. לפעמים הוא שימושי, יעיל ואפילו הכרחי. אבל התחלתי לנסות לשים לב מתי הוא מפסיק לעזור ומתחיל לפרק את הקשב שלי. כי המחיר הוא לא רק טעויות קוגניטיביות או חשיבה שטחית בעבודה. הוא ניכר גם בחיים האישיים, בדרכים שקטות יותר. אפילו משהו פשוט כמו לשבת עם מישהו על כוס קפה יכול להרגיש אחרת כשחלק מהראש עדיין נמצא במקום אחר: רץ קדימה, מחפש גירוי או מתקשה להתמסר לרגע. בתרבות שמתגמלת כל הזמן מהירות וקשב מפוצל, אולי חלק מהשמירה על הקשב הוא לבחור, במודע, להישאר עם דבר אחד, שיחה אחת או אדם אחד מספיק זמן כדי שהרגע באמת ייקלט.

‍

על הכותבת

איליין וינר, OTR/L, היא מרפאה בעיסוק בתחום הילדים עם למעלה מ־25 שנות ניסיון בעבודה במסגרות חינוכיות עם ילדים בגיל הגן ובית הספר היסודי, וכן ניסיון בעבודה עם אוכלוסיית ההתערבות המוקדמת. במהלך השנים השתתפה בקורסים רבים להעמקת הידע שלה בתחום האינטגרציה הסנסורית, ויישמה עקרונות אלו בעבודתה במערכת החינוך באמצעות שילוב מכוון של פעילויות עם מסך וללא מסך בחדר הטיפולים, לצד הדרכת מורים לגבי אסטרטגיות שניתן לשלב בכיתה. כיום היא משמשת כמנהלת אתר האינטרנט בארצות הברית וכמנהלת לפיתוח עסקי קליני ב-Cognishine, שם היא מפתחת משאבים מעשיים ונגישים עבור משפחות, מטפלים ואנשי חינוך.

‍

מקורות

American Psychological Association. (2006, March 20). Multitasking: Switching costs. https://www.apa.org/topics/research/multitasking

Craik, F. I. M., Govoni, R., Naveh-Benjamin, M., & Anderson, N. D. (1996). The effects of divided attention on encoding and retrieval processes in human memory. Journal of Experimental Psychology: General, 125(2), 159–180. https://doi.org/10.1037/0096-3445.125.2.159

Mark, G. (2023). Attention span: A groundbreaking way to restore balance, happiness and productivity. Hanover Square Press.

Rubinstein, J. S., Meyer, D. E., & Evans, J. E. (2001). Executive control of cognitive processes in task switching. Journal of Experimental Psychology: Human Perception and Performance, 27(4), 763–797. https://doi.org/10.1037/0096-1523.27.4.763

Uncapher, M. R., Thieu, M. K., & Wagner, A. D. (2016). Media multitasking and memory: Differences in working memory and long-term memory. Psychonomic Bulletin & Review, 23(2), 483–490. https://doi.org/10.3758/s13423-015-0907-3